מדריך מקוצר- כיצד לשוחח עם בני המשפחה על התקפי הזעם – כיצד שומרים על קשר וקירבה לצד התקפי הזעם ופציעת הפוסט טראומה

 אפרת עידוד, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת משפחתית וזוגית

התמודדות עם פוסט-טראומה והתקפי זעם היא מסע מורכב, הן למתמודד עצמו, והן לסביבה הקרובה לו.

התקפי הזעם נוטים לעורר רגשות מורכבים כמו בהלה, פחד וחוסר אונים מצד בני משפחה, חברים ועמיתים, רגשות שעלולים להוביל לריחוק וניתוק.

בקרב ילדים, החשיפה להתקפי זעם עלולה לגרום לחרדה ולדפוסי תגובה דומים של התפרצויות זעם, מה שמדגיש עוד יותר את החשיבות של תיווך נכון ושיח פתוח.

אם הגעת לקרוא את המדריך הזה – סימן שאתה מגויס לתהליך השינוי ולוקח אחריות על הכעס שלך. יחד עם זאת, שינוי הוא מסע, והוא לא מתרחש ביום אחד. לכן, לצד הטיפול בהתקפי הזעם ותוך כדי ההתקדמות בתהליך, חשוב לצמצם את הנזקים והמחירים שהתקפי הזעם גובים.

בהקשר של מערכות יחסים, הדרך הטובה ביותר לצמצם נזקים היא באמצעות שיח מתווך ותקשורת מקרבת שמאפשרת לסביבה להבין אותך.

כאשר יש שיח פתוח ואמיתי, הוא לא רק מפחית מתח וחשש – אלא גם מחזק את מערכות היחסים, מאפשר קרבה ומייצר אמפתיה הדדית.

לנהל שיח כזה לעיתים מרגיש מורכב ומציף, ולכן הנטייה האוטומטית היא להימנע ממנו. אך חשוב לדעת שההימנעות מלדבר על הקשיים רק מעמיקה אותם ומרחיקה את הקרובים אליך.

לעומת זאת, שיח מתווך ושיתוף מלב אל לב יכולים להביא להקלה גדולה, הן עבורך והן עבור הסביבה שלך.

לקראת השיח מומלץ לעשות הכנה קצרה, לבחור עיתוי ומקום מתאימים ולנהל את השיחה בצורה רגועה ונעימה בהתאם לעקרונות הבאים.

חמישה עקרונות לשיח פתוח ומקרב על התקפי הזעם

 1. שתף בקושי – תן לאנשים להבין מה עובר עליך

כשאנו מתמודדים עם קושי אנו זקוקים להבנה ומחפשים סיבות הגיוניות שיסייעו לנו להבין את הקושי. בהיעדר הסבר אנשים עלולים לפרש את הכעס שלך כמשהו אישי נגדם. פרשנויות מוטעות אלו יוצרות נזק ליחסים ולתחושת הערך העצמי של הצד השני.

✅ "אני מתמודד עם משהו מורכב, שלפעמים מופיע כהתפרצות רגשית."

✅ "התגובות שלי לא תמיד קשורות למה שקורה עכשיו, אלא לדברים עמוקים יותר שאני מנסה להבין ולעבד."

✅ "לפעמים אני מגיב בצורה עוצמתית, לא כי אני רוצה – אלא כי הגוף שלי מגיב באופן אוטומטי."

 כשאנשים מבינים שזה לא עליהם – קל להם יותר להישאר קרובים ולא להתרחק.

 2. קח אחריות – שחרר את הסביבה מנטל האשמה

אחד הדברים הקשים ביותר לסביבה הוא התחושה שהם אשמים והם הגורמים לך לכעוס. הם מתחילים 'ללכת על ביצים', לשקול כל מילה, לחשוש ולפחד – וזה מתכון למתח ולריחוק.

✅ "אני יודע שהכעס שלי משפיע עליך, וזה משהו שאני רוצה לקחת עליו אחריות."

✅ "אני לא רוצה שתחשוב שזה קשור אליך, כי זה משהו שאני עובד עליו בתוכי."

✅ "אני בתהליך, זה לוקח זמן – אבל אני מחויב לשינוי."

 כשאתה מבהיר שזה לא "באשמתם", הם יכולים להיות לצידך, במקום להתרחק.

 3. שתף במה שאתה עושה כדי להתמודד עם הכעס

כשאנשים רואים שאתה עובד על זה, מנסה לטפל, לומד ומתקדם, הם מרגישים הרבה יותר תקווה וסבלנות כלפיך.

✅ "אני לומד לזהות מה מפעיל אותי לפני שזה מתפרץ."

✅ "אני מנסה לקחת רגע לעצור, לנשום ולצאת להפסקה במקום להתפרץ."

✅ "אני בתהליך של למידה של כלים שיעזרו לי לשלוט בתגובות שלי."

 הידיעה שאתה בתהליך – גם אם הדרך עוד ארוכה – מייצרת תחושת תקווה וביטחון.

 4. תן מקום לרגשות של בני המשפחה – תכיר במה שהם חווים

חשוב לתת הכרה לרגשות המורכבים שהתקפי הזעם עלולים לעורר בקרב בני המשפחה שחווים אותם. מומלץ להתעניין ולעודד את בני המשפחה לשתף בחוויה שלהם, להתעניין כיצד הם חווים אותך ברגעי הזעם, מה עובר עליהם- מה הם מרגישים וחושבים.

✅ "אני מבין שזה לא פשוט להיות בסביבתי כשאני כועס"

✅ "אני יודע שהתגובות שלי עלולות להיות קשות לכם לפעמים"

✅ "אם הייתי במקומך, כנראה שגם לי היה קשה"

✅ מה את.ה מרגיש.ה כשאת.ה רואה אותי ככה?

 כשהסביבה מרגישה שהיא גם חלק מהתמונה – היא יכולה להיות יותר אמפתית ופחות שיפוטית.

 5. תיאום ציפיות – איך אפשר להתמודד יחד?

התקפי זעם לא נעלמים ביום אחד, אבל מה שכן אפשר לעשות זה ליצור תוכנית משותפת להתמודדות. לחשוב על דרכים באמצעותם ניתן להקל גם על הסביבה וגם עלייך.

✅ "אני רוצה שנדבר על מה יכול לעזור לי בזמן התפרצות – וגם מה יעזור לכם להרגיש בטוחים יותר."

✅ "מה לדעתך יוכל להקל עליך כשהסיטואציות האלה קורות?"

✅ "בואו נחשוב מה יכול לעזור לנו להתמודד עם הסיטואציות האלו טוב יותר"

 שיח על פתרונות במקום האשמות – מוביל לתחושת שליטה ולפחות חרדה אצל כולם.

💡 שורה תחתונה: חשוב לתקשר את הקושי כדי לשמור על הקרבה.

 כשאנחנו משתפים, מסבירים ולוקחים אחריות – אנחנו יוצרים מרחב שמאפשר לאחרים להישאר קרובים.

 אם נצליח להפוך את הכעס ממחסום – להזדמנות לשיח אמיתי, נוכל לא רק לשמור על מערכות היחסים, אלא גם לחזק אותן.