כיצד לסייע לילד בהתקף זעם וסערת רגשות?

אפרת עידוד, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת משפחתית וזוגית

מדריך זה נועד לסייע להורים ומורים להתמודד עם התפרצויות זעם של ילדים.

אסקור בקצרה את הסיבות האפשריות להתפרצויות זעם, ובהמשך אתאר את הדרכים להתמודדות יעילה ומיטיבה עמן.

מהן התפרצויות זעם ומה עומד מאחוריהן?

התפרצויות זעם של ילדים הן אתגר לא פשוט עבורנו כהורים. ברגעים אלו בהם ילד צועק, בוכה, משליך חפצים או מתנהג באופן שנראה בלתי נשלט, הורים רבים חשים בלבול, תסכול, חוסר אונים, כעס ולעיתים אף חרדה.

לצד תחושות אלו, עולה לעיתים גם תחושת אשמה וכישלון—תחושה שהתפרצויות הזעם של הילד נובעות מחינוך כושל או בעיה בגבולות.

אלא שבמקרים רבים התקפי זעם אינם נובעים מחוסר משמעת או גבולות, אלא מהצפה חושית, תחושתית או רגשית.

חשוב לדעת כי התפרצויות הנובעות מהצפה משקפות מצוקה אמיתית, הדומה באופייה למצוקה שבהתקף חרדה.

הבנה מדויקת של מה הילד חווה ותגובה מותאמת הנן קריטיות, שכן תגובה לא מותאמת עלולה להחמיר את המצב ולהוביל למעגל קסמים, שבו המצוקה של הילד רק מתגברת.

מה קורה בגוף בזמן הצפה ?

לכל אחד מאיתנו יש "טווח עוררות אופטימלי" – רמת גירויים שהגוף והנפש יכולים להכיל בצורה יעילה. כאשר אנו נחשפים לגירויים חזקים מדי, מעבר למה שהטווח הזה יכול להכיל, המערכת העצבית שלנו עלולה להגיב באחת משתי הדרכים הבאות:

מלטדאון (Meltdown)

התפרצות הכוללת בכי, צעקות, פגיעה ברכוש, פגיעה עצמית ופגיעה באחרים. במצב זה הילד חווה אובדן שליטה ותחושת התפרקות מבהילה. ההתפרצות משקפת ניסיון של הגוף לפרוק את המתח הפנימי ולהתמודד עם ההצפה.

שאטדאון (Shutdown)

תגובה שבה כתוצאה מהצפת יתר, המערכת "מכבה" את עצמה כדי להתמודד עם העומס התחושתי והרגשי. במצב זה הילד יראה מנותק, הוא עשוי להפסיק לדבר, להימנע מתגובה או להיראות קפוא. כלפי חוץ הילד נראה שקט, אך מבפנים הוא חווה עומס תחושתי ורגשי אדיר.

חשוב לדעת: התפרצויות זעם הנובעות מהצפה חושית וריגשית (מלטדאון) אינן מעידים על בעיה בהורות, בחינוך או בגבולות, אלא משקפות תגובה טבעית של מערכת העצבים למצוקה!

הבנה זו עשויה להפחית אשמה בקרב ההורה ולסייע לו להתמקד בתגובה רגועה ומכילה יותר.

מדוע חלק מהילדים רגישים יותר להצפה? 

ישנם ילדים שהמערכת העצבית והרגשית שלהם נוטה להיות מוצפת בקלות ובמהירות רבה יותר, כלומר הם יותר בקלות יוצאים מטווח העוררות האופטימלי שלהם. 

שני גורמים מרכזיים עלולים להוביל לקושי בוויסות חושי ריגשי ונטייה להצפת יתר של  המערכת העיצבית:  

1. שונות נוירולוגית מולדת (סיבה אורגנית)- ילדים מסוימים נולדים עם שונות במבנה ותפקוד המוח ומערכת העצבים, לדוג' ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, טורט ואוטיזם. ילדים אלו נוטים לחוות גירויים בעוצמות גבוהות יותר ולכן גם מגיעים להצפה חושית ורגשית בקלות ומהירות רבה יותר.

להעמקה בנושא זה, מומלץ לעיין בפרק "הורים במפגש עם 'המוח המיוחד',  שכתבה הפסיכולוגית נטע עופר בספר "אתגר ההורות: על הפרעות קשב, לקויות למידה ומה שביניהן"  בעריכת אסתר כהן.

2.  טראומה- אירועים טראומטיים, כולל פגיעות פיזיות, מחלות, אשפוזים ואף סיבוכים וטראומות בשלב הלידה,  עלולים להוביל לרגישות עצבית מוגברת.  במקרים כאלה, המערכת הסימפתית—האחראית על תגובות  ה- FFF-Fight- Flight- Freez -פועלת בעוצמה גבוהה מהרגיל, ויוצרת נטייה להצפה רגשית.

כיצד לזהות התפרצות הנובעת מהצפה (מאלטדאון) ?

1. בדקו את ההקשר והתזמון 

אם ההתפרצות מתרחשת מיד לאחר שהילד נתקל במצב מעורר מתח—כמו מעבר פתאומי, גירוי תחושתי מסוים -כמו רעש חזק, מגע בלתי צפוי, או דרישה מלחיצה- כנראה שמדובר בהצפה רגשית או תחושתית, שמזכירה התקף חרדה.

2. שימו לב לתגובות הגופניות

 ילדים שחווים הצפה רגשית נוטים להראות סימנים פיזיים: נשימות מהירות, כיווץ או מתח  בשרירים, רעד קל, אחיזה בראש או באוזניים, ולעיתים דמעות בלתי צפויות.

אם ההורים  מבחינים בסימנים כאלה, זה מרמז על הצפה ולא על בדיקת גבולות. 

3. עקבו אחרי משך ועוצמת ההתפרצות:

התפרצויות שנובעות מהצפה תחושתית או רגשית הן בד"כ עוצמתיות ואינן נרגעות מהצבת גבול או תזכורת לכללים. להפך, הן עשויות להחמיר כאשר הילד מרגיש שאינו מובן.

לעומת זאת, התפרצויות שמקורן בחוסר גבולות נוטות להירגע מהר יותר כאשר ההורים שומרים על עקביות ובהירות בהצבת הגבולות ועומדים על שלהם.

כיצד להגיב להתפרצות הנובעת מהצפה?

• הפחיתו גירויים חזותיים או קוליים, עמעמו אורות, סגרו מסכים או רעשים

  חזקים ואפשרו לו מקום שקט.

• שבו לצד הילד בצורה רגועה ולא מאיימת ואפשרו לו זמן להתאושש.

• המנעו מלהפעיל לחץ על הילד לדבר או להגיב מיד.

• דברו בקול שקט ורגוע.

• נסו לעזור לילד להרגיע את גופו באמצעות נשימות עמוקות ואיטיות.

• שיקפו את רגשותיו והביעו אמפתיה: "אני רואה שקשה לך עכשיו..זה באמת לא פשוט".

• העבירו מסר מחזק שיזכיר לילד שהכעס- כמו כל רגש אחר- הוא כמו גל בא והולך- "עכשיו זה מרגיש נורא, אבל עוד מעט הכעס יעבור ואתה תרגיש יותר טוב...עוד מעט תתגבר על הזעם".

• לאחר שהילד נרגע, נסו לשוחח עם הילד בעדינות על מה שקרה: נסו להבין מה הוא הרגיש, הסבירו שמה שהוא הרגיש זה בסדר, ושיחד תמצאו דרכים להתמודדותה בפעם הבאה.

  
  

כיצד להגיב להתפרצות זעם הנובעת מצורך בגבולות ?

• שימרו על עקביות בגבולות שאתם מציבים.

• דברו בקול רגוע וברור, הסבירו את הכלל ואת הסיבה לו.

• הימנעו מוויכוחים מיותרים.

• הביעו אמפתיה לקושי של הילד, ולצד זאת הביעו אמון ביכולת שלו להתמודד.

לדוגמא: "אני רואה שזה קשה לך, אבל אני מאמין שאתה יכול להתמודד."

לסיכום...

במקרים רבים, התפרצויות זעם אינן נובעות מחוסר גבולות או משמעת לקויה, אלא מהצפת יתר של רגשות או תחושות. 

במצבים אלו, הילד מוצף בגירויים שאינו מסוגל לעבד והכיל, ותגובותיו משקפות תגובה טבעית של המוח ומערכת העצבים.  

המפתח להתמודדות במצבים אלו הוא הבנה: להבין שהתפרצות אלו הן ביטוי למצוקה פנימית ואינן משקפת חוסר גבולות או חוסר כבוד.

חשוב לזכור שבמצבים אלו ילדים זקוקים למבוגר שיהווה עבורם עוגן בטוח. 

בעזרת גישה סבלנית ומכילה, ניתן לא רק להרגיע את ההתפרצות, אלא גם להעניק לילד כלים רגשיים ארוכי טווח. 

תהליך זה דורש זמן, אורך רוח והקשבה, אך התוצאה היא קשר חזק יותר בין ההורה לילד ויכולת טובה יותר של הילד להתמודד עם רגשותיו בעתיד.